גזר דין בתיק ת"ד 3723-03-10

בתאריך 29.4.07, בשעה 23:00 לערך, נהג הנאשם, שהינו מהנדס באלת"א, ברכב פרטי של החברה, בדרך לביתו, ברמת גן. 

לפני היציאה הצפונית מן העיר אשדוד, פסע לו  בימין הדרך, אירדני בהרני,ז"ל, בחור צעיר, יליד 1980, בעל גוון עור כהה, לבוש בגדים כהים, ובידו צ'ימידאן גדול. לא נדע לעולם  על מה הרהר ארדני בלכתו באישון ליל לבדו,  אולם אין ספק כי  לא העלה על דעתו כי חייו עומדים להגיע לקיצם, שכן הנאשם לא הבחין בו,  ופגע בו בעצמה עם חזית רכבו . כתוצאה מהפגיעה,  הועף אירדני , נפל על מכסה המנוע שהתעקם, גופו הוטח בשמשה הקדמית שהתנפצה, ובהמשך הועף לצידי הדרך מימין, בעוד הצ'מידאן נותר בודד בכביש. והנאשם- הוא המשיך בנסיעתו כאילו לא ארע דבר , הגיע
לביתו , החנה הרכב עם השמשה המנופצת בחניית ביתו, סיפר לאשתו כי סבור שהשליכו לעבר הרכב אבן וזו אפילו לא ירדה לבחון הרכב. ועולם כמנהגו נוהג. כרבע שעה לאחר הפגיעה באירדני,  בשעה 23:35 , עבר במקום התאונה אוטובוס, בו נהג שלמה פרץ, אדם אחראי ובעל מודעות חברתית. הוא הבחין בצ'מידאן, המונח במסלול נסיעתו, חשד שמא מדובר בחפץ חשוד, ולכן עצר האוטובוס ובחן התיק , ובעת שחזר לאוטובוס כדי להתקשר, הבחין מזווית עינו באירדני, שוכב  פצוע בשפת הכביש. הוא הזעיק מיד מד"א ומשטרה ואירדני נלקח לבי"ח, שם נפטר מפצעיו כעבור מספר ימים, ביום 1.5.07. בבוקר יום המחרת, לאחר הארוע,  הקדים הנאשם להגיע לעבודה, וכבר בשעה 07:30 פנה לקצין הבטיחות  ודיווח לו כי בלילה הקודם, בדרך לביתו, שמע קול חבטה וחפץ שהועף גרם  נזק לרכב. קצין הבטיחות בחן הנזק ברכב, פתח מכסה המנוע, והבחין במטבעות כסף הפזורים בכונסי האוויר שמתחת למכסה המנוע , שבתחתית השמשה המנופצת. מיד התעורר בלב קצין הבטיחות  החשד כי הרכב פגע באדם ולכן ,ללא ידיעת הנאשם ,התקשר ליומנאית במשטרה ובירר אם בלילה הקודם ארעה תאונת פגע וברח, אך נאמר לו שלא, ולכן מילא דו"ח נזק לצורך ביצוע התיקון. אולם   בשעה 09:00 , שמע קצין הבטיחות בחדשות, כי מבקשים את עזרת הציבור למקרה של פגע וברח מהלילה הקודם.  לכן הוא בחן שוב ובאופן מעמיק את הרכב ומצא שיער בתוך הסדקים שבשמשה, ולכן העביר דיווח למשטרה. הנאשם נלקח למשטרה ומסר כי חפץ, ככל הנראה אבן, פגע ברכבו, נלחץ , ולכן המשיך בנסיעה. כשעומת עם הראיות אישר כי כפי הנראה הוא שפגע באירדני.

הפרקליטות הגיעה למסקנה שאין ראיות להוכחת גרימת מותו של אירדני ברשלנות, ולכן הואשם הנאשם בעבירת הפקרה בלבד.

כתב האישום הוגש ביום 15.3.10, הנאשם כפר, וניהל פרשת ראיות ארוכה.  לאחר סיכומים ארוכים שנמשכו יותר מדיון אחד, שלח הסנגור הודעת "חזרה מהכפירה", בה ציין, כי לאור הערות ביהמ"ש בסיכומים, סבור כי המצב המשפטי יביא להרשעתו, ולכן מבקש להודות. הבקשה לאפשר לנאשם לחזור בו מכפירתו נקבעה על ידי לדיון ומשהתברר  כי הנאשם עומד על גרסתו כלשונה, מצאתי  לנכון להוציא הכרעת דין מפורטת, בה ציינתי כי לאחר ששמעתי  את כל פרשת הראיות אני מרשיעה אותו במיוחס לו ,לא רק משום שהיה עליו לדעת כי באותן נסיבות עלול היה להיפגע אדם אך בפועל לא ידע - אלא משום שאינני מאמינה לו כי לא התעורר בליבו חשד כלשהו  שפגע באדם . ציינתי בין היתר כי טענות הסנגור מתאימות לעבירת  רשלנות בעוד העבירה היא עבירת כוונה, ואף שאין דרישה לכוונה מיוחדת, די להוכיח עצימת עיניים. עצימת עיניים כמוה ככוונה, בעוד התחפרות הנאשם מאחורי טענה, שאינה מעוררת כל אמון,  כי אפילו לא חשד באפשרות שפגע באדם, איננה טענה שבימ"ש יכול לקבלה בנסיבות שהוכחו.

הנאשם ממשיך לטעון טענתו זו גם במסגרת הטיעונים לעונש, והוא העיד סוללה ארוכה של עדי אופי, אנשים מרשימים מאד, חיובים ונורמטיביים,  אנשים מן היישוב, מרביתם קשורים עימו בקשרי עבודה, ואשר מסרו כי מדובר בצדיק של ממש, העושה מעשי חסד ועוסק בעזרה לזולת, התורם במקום עבודתו לביטחון ישראל בתחומים שהשתיקה יפה להם, ועוד. כולם העידו כי היכרותם עימו ועם אישיותו  איננה תואמת מסקנת ביהמ"ש באשר לאופן בו התנהג במקרה זה.

המחוקק מצא לנכון  לתקן החוק וכיום סעיף 64 לפקודת התעבורה [נ"ח] תשכ"א -1961, תיקון מספר 101 משנת 2011, יוצר מדרג  על פיו האיסור חל רק אם בפועל נפגע אדם , וכמו כן מאבחן בין נסיבות העבירה, באופן שאם לא עצר כדי לעמוד על תוצאת התאונה ולהזעיק עזרה אולם לא ידע על הפגיעה אלא רק היה עליו לדעת - דינו 3 שנות מאסר, אולם אם ידע - דינו 7 שנות מאסר,ואם ידע ונגרמה לנפגע חבלה חמורה או נפטר - דינו 14 שנות מאסר.

כמו כן הוסף סעיף 64 א1 המטיל החובה גם על נוסע ברכב המעורב , ולא רק על הנהג, למעט קטין שטרם מלאו לו 16. כמו כן הגדיר המחוקק מה כוונתו בהזעקת עזרה.

מהתיקון עולה אם כן כי כיום , במקרה שהנהג לא ידע ,אלא היה עליו לדעת - דינו הוקל- אולם אם ידע, דינו 7 שנות מאסר, ואם ידע והנפגע נחבל קשה או נפטר-14 שנות מאסר. התיקון לחוק דורש אם כן הוכחת ידיעה של ממש כי פגע באדם ולא די בכך שהיה עליו לדעת-  כי אז העבירה הינה עוון, ולכן , אף שזה לא נטען, ברוח  סעיף 5 (א) לחוק העונשין התשל"ז-1977, הואיל ועל פי הסעיף הקודם, על פיו נכתבה הכרעת הדין המרשיעה, התבססתי על עצימת עיניים, יוטל עליו עונש התואם המדרג החדש.

הנאשם נוהג משנת 1980 ועברו אינו מכביד וכולל 9 הרשעות , מרביתן מסוג ברירת משפט , ביניהן שתי עבירות מהירות , אי ציות לתמרור המחייב מתן זכות קדימה, ואי ציות לאור אדום ברמזור מה-2.2.10.

נתקבל תסקיר שרות המבחן ממנו עולה כי הנאשם שהוא כבן 50, מנהל אורח חיים דתי, נשוי ואב לארבעה, בגילאים 13 עד 23. בעל מערכת ערכים תקינה, המתמודד בדיעבד עם תחושת כשלון ואכזבה ביחס לעצמו. התרשמו כי פירש האירועים על דרך הגנתית שאפשרה לו באופן לא מודע להימנע מלהכיר בתוצאה הקשה של התאונה ובפגיעתו באדם. אין לו עבירות פליליות הוא בעל עמדות בסיסיות נורמטיביות ואיש שומר חוק. הוא גוייס לצה"ל ושירת שרות סדיר וקבע 19 שנה. עובד באלתא כ-7 שנים.

לפני כ-12 שנה חזר בתשובה על רקע התקפי חרדה. הקשר עם אשתו עמוק ומשמעותי והיא תיארה חשש כבד שעונש מאסר שיוטל עליו יחייב אותה להתמודד לבדה עם צרכיהם המיוחדים של ילדיה בעוד היא עצמה נזקקת לנאשם . רק כאשר הועמד נכוחה עם העובדה שפגע באדם הנאשם הבין זאת. הוא הביע צער על התנהגותו והתרשמו כי צערו והחרטה שגילה אוטנטיים . סבורים כי מדובר בעיוות חשיבה הנובע מקושי להתמודד עם המשמעות של האירוע ולא מדובר בהתנהגות מתוך דפוס עברייני, אלא בניסיון לא מודע להגן על הנפש מפני הכרה בתוצאה שעלולה הייתה להוביל לשבר פנימי ולהתפרקות. הוא שקע מאז בדיכאון, איבד ממשקלו, חושש לנהוג וחרד לעתיד משפחתו. התרשמו כי למרות שלא הואשם בתאונה עצמה הוא חש בושה ואשמה בגין הפגיעה במנוח והפגיעה בידיו שלו. התאונה ותוצאותיה גרמו לשבר עמוק הקשור לביקורת העצמית והאשמה על התנהגותו באירוע ולמול משפחתו, תחושה המתעצמת נוכח היותו חבר בקהילה קטנה יחסית ומשמעות הפגיעה בשמו הטוב. לכן ממליצים כי אם יוטל עליו מאסר, שירוצה בעבודות שרות יחד עם צו מבחן, על מנת לשלבו בקבוצה טיפולית ממנה יוכל להפיק תועלת וחיזוק ובה כבר החל להשתתף.

הנאשם הגיש לביהמ"ש מכתב בו ציין כי קשה לו בעיקר לקבל העובדה שביהמ"ש אינו מאמין לו. ציין כי מתחרט על המעשה וכי אילו היה יודע שפגע באדם היה עוצר ומושיט לו עזרה וכי מאז מתייסר, חייו השתנו, סובל מנדודי שינה ואובדן משקל, ונזקק לשיקום. הרשעתו תגרום לפיטוריו ופגיעה כלכלית במשפחתו  שכן על פי נהלי אלת"א והתעשיה האווירית , עובד המורשע בעוון או פשע או בעבירה שיש בה קלון או מטילה דופי מוסרי בעובד -יפוטר לאלתר בהסכמת ועד העובדים. כמו כן ציין כי לפני זמן קצר אשתו איבדה את אחותה היחידה לאחר מחלה ממושכת ואימה לקתה באירוע מוחי קשה ולכן אשתו נמצאת על סף שבירה, ונזקקת לו. הוא מסייע לילדיו ובעיקר לשני ילדיו התאומים הסובלים מבעיית קשב וריכוז . אביו זקן בן 83, ואימו נפטרה לפני 16 שנה , והוא המסייע לאב בעבודות הבית בשל מצבו הבריאותי. הוא סבור